הצעת חוק נשואין וגרושין, התשס”ב – 2002

הצעת חוק נשואין וגרושין, התשס”ב – 2002

פרק א': נישואין

 הזכות להינשא

1. כל אדם זכאי להינשא ולהקים משפחה.

הזכות להינשא תכובד ללא כל הפלייה, ולא תוגבל אלא בחוק, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

2. הנישואין יהיו דתיים או אזרחיים, על-פי בחירת בני-הזוג:

א. נישואין דתיים יערכו על פי כללי הקהילה הדתית העורכת אותם בכפוף להוראות חוק זה.

ב. נישואין אזרחיים יערכו על פי הוראות חוק זה.

הוראות כלליות לעניין נישואין

3. לא יינשא אדם לפי חוק זה:

א. אם לא מלאו לו עדיין 17 שנה, זולת אם התקבל היתר לנישואין אלו לפי חוק גיל נישואין, תש"י – 1950.

ב. אם הוא נשוי לאדם אחר, זולת אם ניתן לו היתר נישואין כדין.

ג. לבן זוג שהוא הורה, הורה של הורה, צאצאו או אחיו, בין בקרבת דם ובין בקרבה משפטית.

רשם הנישואין ותפקידיו

4. בעת הרישום לנישואין, רשם הנישואין ימסור לבני הזוג דברי הסבר לנישאים על פי נוסח שייקבע בתקנות ויסביר לבני הזוג את האמור בהם בשפה המובנת להם.

דברי ההסבר לנישאים יכללו, בין היתר, את העניינים המפורטים להלן:

א. ההשלכות המשפטיות של דרך הנישואין בה בחרו, לרבות ביחס למסלול הגירושין.

ב. מהותו של הסכם יחסי ממון וההסדר החל בהיעדר הסכם שכזה.

תקנות

5. שר המשפטים, בהתייעצות עם שר הדתות, יקבע תקנות לביצוע הליכי רישום הנישואין, על פי חוק זה.

תעודת נישואין

6. בסמוך לאחר עריכת הנישואין, יוציא הרשם תעודת נישואין, אשר תכלול פרטים כפי שיקבע בתקנות.

נישואין דתיים

7. א. עריכת נישואין דתיים תהיה בסמכות רושמי הנישואין של הקהילות הדתיות, ובלבד שקהילה דתית כאמור, מקיימת מסגרת המאפשרת את התרת הנישואין על פי כללי אותה קהילה ונכללת בתוספת הראשונה או השניה (להלן: "הקהילות הדתיות"). שר הדתות באישור ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, יהיה רשאי להוסיף לתוספת הראשונה והשניה, אך לא לגרוע מהן.

ב. שר הדתות ימנה רשם נישואין ראשי לכל קהילה דתית.

ג. על אף האמור בסעיף קטן (ב) לגבי העדות המנויות בתוספת השניה, יראו את הסמכות הדתית העליונה של כל עדה כרשם הנישואין הראשי של כל עדה.

ד. רשם הנישואין הראשי ימנה את רשמי הנישואין של קהילתו הדתית ויפקח על מילוי סמכויותיהם על פי חוק זה. רשימת רושמי הנישואין תפורסם ברשומות.

ה. לרשם נישואין ימונה רק מי שמוסמך לערוך נישואין על פי כללי קהילתו הדתית.

נישואין אזרחיים

8. עריכת נישואין אזרחיים תהיה בסמכות רושמי הנישואין האזרחיים.

9. א. שר המשפטים ימנה רשם נישואין אזרחיים ראשי.

ב. רשם הנישואין הראשי ימנה רשמי נישואין אזרחיים ויפקח על מילוי סמכויותיהם על פי חוק זה. רשימת רשמי הנישואין תפורסם בתקנות.

ג. שר המשפטים יקבע בתקנות את תנאים להסמכת אדם לרשם נישואין אזרחיים.

10. על אף האמור בכל דין לבית משפט לענייני משפחה הסמכות הייחודית לדון בענייני נישואין אזרחיים, בכפוף לאמור בסעיף 11.

 heart

פרק ב': גירושין

קביעת מסלול גירושין

11. גירושין יכול שיערכו:

א. לבני זוג שנישאו בנישואין דתיים – על פי כללי הדין הדתי שלפיו נערכו הנישואין; לבני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים – על פי הוראות חוק זה.

ב. על אף האמור בסעיף קטן (א) בהסכמת שני בני הזוג, שניתנה בכתב, יוכלו בני הזוג לבחור במסגרת גירושין אחרת מזו בה נערכו הנישואין.

גירושין של נישואין שנערכו בחו"ל

12. א. גירושין של בני זוג, שרישומם בישראל כנשואים מבוסס על נישואין

שנערכו בחו"ל, יערכו על פי הוראות סעיף 15, 16 ו- 17.

ב. על אף האמור בסעיף קטן (א) בהסכמת בני הזוג, שניתנה בכתב, סמוך למועד הגירושין, יערכו הגירושין על פי כללי המסגרת הדתית הפועלת על פי חוק זה.

גירושין דתיים

13. לבתי הדין של הקהילות הדתיות, שבמסגרתן נערכו הנישואין הדתיים (להלן – בתי דין), סמכות ייחודית לדון בהתרת נישואין אלה.

מתן צו גירושין דתי

14. בית הדין של הקהילה הדתית, שבמסגרתה נערכו הנישואין הדתיים, יתן את צו הגירושין הדתי, המקובל במסגרת קהילתו הדתית, על פי הכללים הנוהגים באותה קהילה ועל פי הוראות כל דין החלות עליו.

גירושין אזרחיים

15. על אף האמור בכל דין, לבית המשפט לענייני משפחה, סמכות ייחודית לדון בגירושין אזרחיים, בכפוף לאמור בסעיף 11.

צו גירושין

16. א. ביהמ"ש יתן צו גירושין אם הסכימו לכך שני בני הזוג, או על פי בקשת אחד מבני הזוג, ובלבד שחלפו שישה חודשים מיום הגשת הבקשה.

ב. על אף האמור בסעיף קטן (א) בית המשפט רשאי ליתן צו לגירושין טרם חלפו שישה חודשים, מטעמים שירשמו.

ג. על אף האמור בסעיף קטן (א) בית המשפט רשאי לעכב את מתן הצו לגירושין אם שוכנע כי הדבר דרוש לשם הסדרת עניין מהעניינים הנובעים מהנישואין והגירושין.

ד. על אף האמור בסעיף קטן (א) אם נישאו בני הזוג בנישואין דתיים, ואחד מבני הזוג מבקש להתיר את הנישואין גם מבחינה דתית, רשאי בית המשפט, לבקשתו, לעכב את מתן הצו לגירושין, כל עוד בן זוגו מעכב את התרת הנישואין הדתיים.

נישואין מחוץ לישראל

17. א. נערכו הנישואין מחוץ לישראל, ידון בית המשפט במתן צו גירושין לפי סדר ההעדפה הבא:

(1) הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף של בני הזוג;

(2) הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג;

(3) הדין הפנימי של ארץ אזרחותם המשותפת של בני הזוג;

(4) הדין הפנימי של מקום עריכת הנישואין – ובלבד שבית המשפט לא ידון לפי דין כאמור אם חלים על פיו דינים שונים על שני בני הזוג.

ב. באין דין שיחול לפי סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לדון לפי הדין הפנימי של מקום מושבו של אחד מבני הזוג, כפי שייראה לו צודק בנסיבות העניין.

הוראות כלליות

18. צו הגירושין ירשם במשרד הפנים ובני הזוג יחשבו כגרושים החל ממועד מתן הצו.

העתק צו הגירושין

19. בית משפט או בית דין, לפי העניין, הנותן צו גירושין, יעביר העתק ממנו לפקיד הרישום.

פרק ג': עניינים הנובעים מנישואין וגירושין

20. בעניינים הכרוכים בנישואין אזרחיים או גירושין אזרחיים, לא תהיה תחולה להוראות הדין האישי החל על בני הזוג או מי מהם, ועל אף האמור בכל דין, הסמכות הייחודית לדון בעניינים אלה תהיה מסורה לבית משפט לענייני משפחה.

21. אין באמור בסעיף 20, כדי לשנות את הדין החל או את סמכויות הדיון בעניינים הנובעים מנישואין דתיים או גירושין דתיים

פרק ד': הוראות שונות

תיקוני חקיקה

תיקון חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג – 1953

 

22. בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג – 1953, (להלן-החוק העיקרי) :

תיקון סעיף 1 א. בסעיף 1 במקומו יבוא:

" סמכות 1. לבתי הדין הרבניים תהא סמכות שיפוט בענייני נישואין

וגירושין בישראל בהתאם להוראות חוק נישואין וגירושין.

 

תיקון סעיף 2 ב.בחוק העיקרי, בסעיף 2 –

אחרי "נישואין" יבוא "דתיים"

אחרי "גירושין" יבוא "דתיים".

תיקון סעיף 3 ג. בחוק העיקרי, ברישא לסעיף 3 יבוא:

"בכפוף לאמור בסעיף 1"

הוספת סעיף 4א ד. בחוק העיקרי, אחרי סעיף 4, יבוא:

"חריג לסמכות

4א. על אף האמור בסעיף 4, לא תהא סמכות לבית הדין הרבני במקרה שבני הזוג נישאו בנישואין אזרחיים או בנישואין דתיים של קהילה דתית אחרת, למעט אם הסכימו על כך שני בני הזוג בכתב."

תיקון חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט – 1959

23. בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, אחרי סעיף 2

יבוא:

חריג לדין האישי

הוספת סעיף 2א א. " 2א. על אף האמור בסעיף קטן (א) אדם שנישא בנישואין אזרחיים חיובי המזונות שיחולו עליו יקבעו לפי הוראות חוק זה ולא על פי דינו האישי."

תיקון סעיף 3 ב. בחוק העיקרי אחרי סעיף 3(א) יבוא:

 

"3(א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), מי שנישא בנישואין אזרחיים, חב במזונות ילדים שנולדו לו מנישואין אלה על פי הוראות חוק זה ולא על פי הוראות הדין האישי החל עליו. "

תיקון סעיף 3א ג. בחוק העיקרי במקום סעיף 3א יבוא:

חיוב במזונות הקטין

"3א. הוריו של קטין חייבים במזונותיו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא, בהתחשב, בין היתר, בחלוקת ההחזקה והטיפול בקטין"

 

תיקון חוק השיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), תשכ"ט – 1969

24. חוק השיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), תשכ"ט – 1969 – בטל

הוראות מעבר

24. הוראות חוק זה לא יחולו על ענייני נישואין וגירושין שהחלו לדון בהם לפני מועד כניסתו לתוקף.

תחולה

26. נישואין אזרחיים שנערכו לפני תחילתו של חוק זה, בהתאם לדיני מדינה זרה, דינם כנישואין אזרחיים לפי חוק זה.

תקנות

27. שר הדתות ושר המשפטים ממונים על ביצוע חוק זה והם מוסמכים למנות פקידי נישואין ולהתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו של חוק זה באישור ועדת חוקה.

תחילה

28. חוק זה ייכנס לתוקפו שנה מיום פרסומו ברשומות.

תוספת ראשונה: קהילות ועדות דתיות

הקהילה היהודית האורתודוכסית

הקהילה היהודית המסורתית

הקהילה היהודית הרפורמית

העדה המוסלמית

העדה הדרוזית

תוספת שניה: עדות דתיות נוצריות

 

העדה המזרחית (אורתודוכסית)

העדה הלטינית (קתולית)

העדה הגריגוריאנית-הארמנית

העדה הארמנית (קתולית)

העדה הסורית (קתולית)

העדה הכשדית (אוניאטית)

העדה היונית-הקתולית, מלכיתית

העדה המרונית

העדה הסורית-אורתודוכסית

 

דברי הסבר

סימן א' נישואין

פרק א' – הזכות להינשא

סעיפים 1-2

הזכות להינשא היא אחת מזכויות היסוד הבסיסיות ביותר, שעל חברה מתוקנת להבטיח לכל תושביה ללא כל הפלייה. במדינת ישראל היום, זכות זו אינה מובטחת לכל אדם. קיימות קבוצות גדולות, אשר המצב המשפטי הקיים, אינו מאפשר להם להינשא בישראל. זאת ועוד זוגות רבים נאלצים להינשא בדרך, אשר נוגדת את צו מצפונם. הצעת החוק לא באה לבטל את ההסדרים הקיימים כיום, אלא להוסיף עליהם. מי שיבחר להינשא בדרך הנהוגה היום, יוכל להמשיך ולעשות זאת. הצעת חוק זו באה להבטיח כי כל אדם בישראל יוכל להינשא בישראל על פי אמונתו וצו מצפונו.

אמנם חוק זה אינו חוק יסוד, אך כיוון שעניינו בזכויות יסוד כה בסיסיות, נראה כי יש מקום לקבוע בו את עליונות עקרונות אלה והחובה שלא לפגוע בהם, אלא בנסיבות חריגות, כפי שמפורט בסעיף 1.

סעיף 2 קובע כי לבני זוג, קיימת הזכות לבחור על פי אמונתם וצו מצפונם כיצד ינשאו.

 

פרק ב' הוראות כלליות לעניין נישואין

סעיפים 3-4

פרק זה קובע הוראות כלליות לעניין אופן ביצוע הליך הרישום לנישואין, אשר יחולו כמקשה אחת על כל סוגי הנישואין שיתבצעו בישראל.

סעיף 3 עוסק בתנאי-סף אשר על בני הזוג המתחתנים לעמוד בהם, לעניין גילם, מעמדם האישי והקרבה המשפחתית בינהם.

סעיף 4 בא ליתן מענה לעובדה כי זוגות רבים מבצעים היום את טקסי הנישואין שלהם, מבלי שקיבלו כל מידע אודות ההשלכות המשפטיות של הטקס אותו בחרו לבצע. התוצאה היא שזוגות רבים נישאים מבלי לדעת מהם הכללים המשפטיים ביחס למסגרת הנישואין, או שקיימת להם עפי' חוק האפשרות להתמודד עם כללים אלה ולקבוע כללים חלופיים או כללי-עזר בהסכם ובכך להימנע מרוב הבעיות המתעוררות בעת הליכי גירושין ופירוד בין בני זוג. יש לציין כי כבר היום קיימת חובה על המדינה ליתן למתחתנים את המידע האמור בסעיף 3

 

סעיפים 5-6

מטרת סעיפים 5 ו- 6 היא ליצור הליך אחיד לביצוע רישום נישואין שיתבצעו בישראל. סעיפים אלה ייצרו אחידות בהליכי הרישום, במידע שימסרו בני זוג לרשמים, ובמידע שיקבלו בני הזוג מהרשמים, וזאת ללא כל הבחנה והבדל בגין סוג הנישואין שנבחר על-ידי בני הזוג.

 

פרק ג' – נישואים דתיים

סעיף 7

מטרת פרק זה היא להסדיר את אפשרותו של זוג להינשא בטכס נישואין דתי במסגרת קהילה דתית, המוכרת בחוק, על-פי בחירתו.

במצב הקיים כיום, לא קיימת לבני זוג הרוצים להינשא, אפשרות בחירה אמיתית להינשא לפי צו ליבם ומצפונם. מטרת פרק זה היא להרחיב את אפשרויות הנישואין הדתיים המוכרות על ידי המדינה באופן המכיר בפלורליזם ביהדות ואף בדתות האחרות. "קהילה דתית" מוכרת לצורך החוק משמעה קהילה דתית אשר לה מסגרת המאפשרת גם נישואין וגם התרת הנישואין. התניית ההכרה בקהילה דתית לצורך החוק בקיום מסגרת המאפשרת התרת נישואין נועדה לוודא שבני זוג שיבחרו בכך יוכלו להתגרש בטכס דתי, באותה המסגרת בה נערך טכס הנישואין.

עריכת הנישואין תעשה על ידי אנשים מורשים מטעם הקהילות הדתיות המוכרות (רושמי הנישואין) ועל פעילותם יפקח רשם נישואין רשמי מאותה הקהילה, אשר ימונה על ידי שר הדתות אולם לגבי הקהילות המנויות בתוספת השניה, שהן הקהילות הנוצריות המוכרות, הסמכות הדתית העליונה תפקח על רושמי הנישואין. זאת על מנת לשמר את המצב הקיים לפיו קיימת אוטונומיה לקהילות אלה בתחום הדת.

פרק ד' – נישואין אזרחיים

סעיפים 8-9

מטרת פרק ד' לחוק היא לקבוע את המסגרת והסמכות לקיומם של נישואין אזרחיים בישראל. זאת בכדי ליצור דין מהותי, לעניין נישואין אזרחיים בשל העובדה שעד כה לא היתה קיימת אפשרות לבצע נישואין אזרחיים בישראל. על כן קיים צורך להקים רשות שתמנה רשמי הנישואין האזרחיים, לקבוע את אופן ותנאי מינויים ואת מערך הפיקוח עליהם.

סעיף 10

הסמכות השיפוטית הייחודית לדון בכל עניין הנוגע לנישואין האזרחיים או הנובע מהם תהיה על פי החוק לבית המשפט לענייני משפחה. זאת בכדי למנוע מצב בו זוגות שבחרו להינשא בדרך אזרחית, ימצאו עצמם, במקרה של גירושין, שוב כפופים לבתי הדין הדתיים.

סימן ב' – גירושין

 

פרק א' – מסלולי הגירושין

סעיף 11

אפשרות I (ברירת מחדל – דרך עריכת הנישואין)

סעיף זה, קובע כי הגירושין ככלל יהיו על פי הדרך בה בחרו בני הזוג להינשא. מטרתו, ברוח החוק, לא לבטל את דרך הנישואין הקיימת היום, אלא להוסיף עליה. הסעיף מבטא את ההכרה בחששם של חוגים באוכלוסייה מפני פגיעה במעמדם של בני הדור הבא – הילדים –

מחד ואת העובדה כי ניתנה זכות הבחירה לבני זוג להינשא על פי אמונתם וצו מצפונם, והם בחרו במסלול מסוים, מאידך. יחד עם זאת, נשמרת לבני הזוג, בהסכמה בכתב, הזכות להחליט על גירושין אחרים.

 

אפשרות II (ברירת המחדל – גירושין אזרחיים)

סעיף זה קובע כי הגירושין יהיו, ככלל, אזרחיים, ללא קשר לדרך הנישואין. זאת, אלא אם כן בני הזוג הסכימו ביניהם בכתב, כי הגירושין יערכו בדרך דתית.

סעיף זה משקף את התפיסה כי דרך המלך ביחס לנישואין וגירושין היא האזרחית, ולפיכך, בהעדר הסכמה מפורשת אחרת בין בני הזוג, תהא דרך גירושיהם אזרחית. יחד עם זאת, נשמרת לבני הזוג האופציה להחליט על עריכת גירושין דתיים, אם רצונם בכך.

סעיף 12

כיוון שברוב המדינות הנישואין המוכרים הינם הנישואין האזרחיים, סעיף 12 קובע כי דרך הגירושין לגבי בני זוג שנישאו בחו"ל תהא אזרחית, אלא אם כן הסכימו בני הזוג אחרת. הסעיף בא ליצור וודאות לגבי דרך הגירושין, ולקבוע כי תהא על פי דרך הנישואין שעל בסיסם נרשמו הנישואין במרשם, על מנת למנוע מצב בו נישואין נוספים של בני הזוג יביאו לשינוי אפשרי בדרך הגירושין, בהתאם להוראות פרק ב' לחוק זה, ולחוסר וודאות משפטי.

פרק ב' – גירושין דתיים

סעיף 13

עריכת נישואין במסגרת בתי הדין הדתיים של הקהילות הדתיות מקנה סמכות ייחודית לדון בהתרת אותן נישואין ע"י אותם בתי דין .

החופש לבחור מיושם בשלב הנישואין. משהחליטו בני הזוג על דרך הנישואין הרי שהביעו במשתמע את רצונם בהתרת נישואין אלה באותה מסגרת אשר ערכה אותם.

סעיף 14

סעיף זה מתייחס לעניין הדין המהותי אשר חל בבתי הדין הדתיים משנקבעה הסמכות לדון במתן צו גירושין . בית הדין ידון ויפסוק בהתאם לכללים הנהוגים של אותה קהילה דתית ובהתאם להוראות כל דין מחייב .

המצב המתואר לעיל אינו שונה מהמצב הקיים היום מאחר וגירושין נדונים על פי הדין האישי.

 

פרק ג': גירושין אזרחיים

סעיף 15

סעיף זה מעניק לבית המשפט לענייני משפחה סמכות ייחודית לדון בגירושין אזרחיים, כאשר מסלול הגירושין הקבוע בסעיף 11 לחוק מכתיב דרך גירושין זאת. סעיף זה בא למנוע מצב בו גירושין אזרחיים יידונו בערכאות דתיות, מצב העשוי להביא לקונפליקט בין הוראות הדין הדתי והאזרחי, ונוגד את רצונם של בני זוג שבחרו בדרך גירושין אזרחית.

סעיף 16

סעיף זה בא לקבוע את עילות הגירושין בגירושין אזרחיים. הוראות הסעיף משקפות את התפיסה, שאין צורך בהוכחת אשמה או קיום הסכמה של שני בני הזוג, על מנת להתיר את הנישואין. עם זאת, בית משפט יהא רשאי לעכב מתן צו גירושין בנסיבות בהן יהא סבור כי יהיה בכך לסייע לפתרון עניין מהעניינים הכרוכים בהליך הגירושין. כמו כן, יהא בית משפט רשאי לעכב את הגירושין, במקרה בו מבקש אותם בן זוג המונע מבן זוגו, המעונין בכך, התרת נישואין דתית. הוראה זו באה למנוע מצב בו בן זוג יזכה בהתרת נישואין אזרחית בעוד הוא מעגן את בן זוגו דתית.

הסעיף קובע, ככלל, כי יש להמתין שישה חודשים לכל הפחות ממועד הגשת בקשת הגירושין ועד מתן צו גירושין. הוראה זו באה להבטיח שיקול דעת וגמירות דעת מצד הצדדים בהליך גירושין, ובפרט כאשר להליך זה השלכות על טובתם של ילדים קטינים. יחד עם זאת, בית משפט יכול לחרוג מכלל זה, מטעמים מיוחדים שירשמו. חריג זה נועד למצבים מיוחדים, כגון למשל אלימות במשפחה, בהם ימצא בית המשפט כי אין מקום לעכב את הגירושין.

סעיף 17

סעיף זה מבקש לקבוע כללי ברירת דין ברורים, למקרה של נישואין שנערכו מחוץ לישראל, על מנת למנוע חוסר בהירות והתדיינויות סבוכות בשאלה זו. סעיף זה מעתיק את ההסדר שהיה קבוע עד כה בסעיף 5 לחוק התרת נישואין (מקרים מיוחדים), תשכ"ט-1969 (שיתייתר עם חקיקת חוק זה, ולפיכך מבוטל בו) לגבי בני זוג בני דתות שונות.

פרק ד' – הוראות כלליות

סעיפים 18-19

בדומה לצווים אחרים אשר ניתנים ע"י בית המשפט, כגון צו עיקול או צו מניעה, צו הגירושין נכנס לתוקף החל מהמועד בו ניתן ע"י בית המשפט ולא במועד הרישום. הרציונל אשר עומד ביסוד הוראה זו היא למנוע מצבים בהם עקב בעיות טכניות או אי-יכולת לרשום את צו הגירושין לא יכנסו לתוקף הוראות אחרות בפסק דין או בחוק אשר מותנות באקט הגירושין (כגון, מועד איזון המשאבים בין הצדדים, מזונות, פינוי מדור, זכויות הקיימות בחוק למשפחות חד-הוריות וכיוצב').

העברת העתק מצו הגירושין ע"י הערכאה המשפטית, נועד ליצור וודאות ברישום המתקיים ברשויות המדינה, ולמנוע מצב בו על אף שגירושין בין בני זוג נכנס לתוקף יימנעו בני הזוג, מסיבות השמורות עמם, להימנע מלדווח על כך לפקיד הרישום.

 

סימן ג' – עניינים הנובעים מנישואין וגירושין 

סעיפים 20-21

מטרת סימן זה היא להסדיר מסגרת אזרחית שתדון בעניינים הנובעים מנישואין וגירושין אזרחיים או מנישואין וגירושין דתיים שלא הוסדרו עד לחקיקת חוק זה. העניינים הנובעים מנישואין וגירושין כוללים בין השאר אחזקת ילדים, מזונות והסדרי רכוש בין בני הזוג.

אין בכוונת סימן זה לפגוע בהסדרים, שהיו קיימים ביחס לנישואים או לגירושים דתיים, שנערכו במסגרת בתי הדין הדתיים ערב חקיקת חוק זה ו/או שייערכו במסגרת סמכויות בתי הדין גם לאחר חקיקת חוק זה. דהיינו, אין בסימן זה כדי לפגוע בסמכויות בתי הדין הדתיים בעניינים הנובעים מנישואין וגירושין שנערכו ו/או שייערכו בעתיד במסגרתם.

על פי הצעת החוק, בכל מקרה בו אין סמכות חוקית אחרת המסדירה את העניינים הנובעים מנישואין וגירושין, (בשונה מעצם טכס הנישואין ו/או הגירושין) תהיה הסמכות הבלעדית לבתי המשפט לענייני משפחה. במקרה של נישואין או גירושין אזרחיים לא תהיה תחולה לדין האישי (הדין הדתי) של בני הזוג אלא בתי המשפט לענייני משפחה יפעלו על פי הוראות החוק האזרחיות לרבות חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), חוק יחסי ממון בין בני הזוג וכו'.

 

סימן ד' – כללי

פרק א' – תיקוני חקיקה

סעיף 22

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג – 1953 מתייחס למצב משפטי שבו קיימת רק דרך אחת להינשא ולהתגרש בישראל. עם הרחבת אפשרויות הבחירה בחוק זה יש לתקן את החוק, כך שיתאים למצב החדש: ס"ק (א) עניינו בשמירת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון ולהכריע בכל הנוגע לנישואין וגירושין בישראל, ואולם נוכח הרחבת אפשרויות הבחירה יורחבו גם אפשרויות הדיון וההכרעה ועל כן סמכות זו לא תהיה סמכות ייחודית. ס"ק (ב) יותאם להרחבת אפשרויות הבחירה מעבר לנישואין וגירושין על פי דין תורה. ס"ק (ג) נועד לאפשר פנייה לבתי הדין הרבניים גם כאשר הנישואין נעשו תוך מימוש אחת האפשרויות החדשות המוצעות בחוק זה, אך מתנה זאת בהסכמה בכתב של שני בני הזוג.

סעיף 23

החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט – 1959 מתייחס למצב המשפטי שבו קיימת רק דרך דין תורה כדרך להינשא ולהתגרש בישראל וכפועל יוצא מכך מכיל – בסעיפים 2(א) ו- 3(א) – את הדין האישי, שהוא דין דתי, על המתדיינים בענייני מזונות. לאור הרחבת אפשרויות הבחירה הן לגבי דרך הנישואין והגירושין והן לגבי הערכאה שתדון בעניין המזונות יש ליצור, בתוך כל אחד מסעיפים אלו, מסלול התדיינות בנושא המזונות שאינו מתנהל על פי הדין האישי אלא על פי ההוראות האזרחיות הרלבנטיות.

סעיף 24

חוק השיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), תשכ"ט – 1969 נועד להסדיר את הערכאה הדתית שתדון בעניינם של בני זוג בני דתות או עדות שונות. כעת, עם מתן אפשרות לבני זוג להינשא בנישואין אזרחיים בישראל, יש ליתן סמכות ייחודית לדון בעניינם לערכאות האזרחיות, היינו לבתי המשפט לענייני משפחה (סעיף 15 לחוק זה), ועל כן אין עוד צורך במנגנון ברירת הדין שבחוק השיפוט בענייני התרת נישואין – שממילא הפנה את רוב הפונים לערכאות אזרחיות – וניתן לבטלו.

פרק ב' – הוראות מעבר

סעיפים 25-28

הוראות המעבר בהצעת חוק זו נועדו להשוות את מצבם של זוגות, שנישאו בטרם כניסתו של החוק לתוקפו, לזוגות שיינשאו לאחר חקיקת החוק. זאת במטרה ליצור יציבות ואחידות משפטית. למרות זאת, בכדי למנוע אי ודאות משפטית, הרי שעל זוגות, שכבר החלו להתדיין, בטרם חקיקת החוק, ימשיך לחול הדין שחל ערב חקיקת החוק.

כיוון שחלק מהמסגרות המופקדות על נושא נישואין וגירושין הן באחריות משרד הדתות, בעוד חלקן באחריות משרד המשפטים, נקבע כי שני השרים יחד יהיו ממונים על חוק זה.

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

כ"ג בסיון התשס"ב – 3.6.2002

הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – תשלום מזונות לחייל בשירות חובה), התשס"ז-2007

תיקון סעיף 1 1. בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 , בסעיף 1(א) –

(1) במקום ההגדרה "בגיר" יבוא:

""בגיר" – מי שאינו קטין";

(2) במקום ההגדרה "קטין" יבוא:

""קטין" – כל אחד מאלה:

(1) מי שלא מלאו לו 18 שנים;

(2) מי שלא מלאו לו 22 שנים, ובלבד שהוא משרת בשירות צבאי, כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 , או בשירות לאומי כהגדרתו בחוק שירות לאומי, התשי"ג-1953 ;"

דברי הסבר

ע"פי המצב החקיקתי הקיים, פוקעת חובתם של ההורים לשאת במזונות ילדיהם בהגיע הילד או הילדה לגיל 18. מעבר לגיל זה, אין ההורים חייבים ע"פי חוק להשלים את צרכיהם הבסיסיים של ילדיהם.

ההנחה כי אדם בן 18 ומעלה יכול לכלכל את עצמו אינה נכונה בהכרח במציאות הישראלית, שבה קיימת, ע"פי חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן – "חוק שירות ביטחון") , חובת שירות צבאי לתקופה של 3 שנים לגברים ותקופת שירות קצרה יותר לנשים.

במהלך תקופת שירות החובה בצה"ל, ברוב המקרים, אין החיילים יכולים ורשאים לעבוד, זאת בעת שהשכר החודשי המשולם ע"י צה"ל אינו מספיק למחייה בסיסית.

כאשר הורי החייל גרים ביחד ומקיימים חיי משפחה תקינים, בד"כ ילדיהם המשרתים בשירות חובה מסתמכים על תמיכתם הכוללת מזון, ביגוד, דיור וכו'. המצב שונה כאשר בני זוג מתגרשים או נפרדים, שאז הילדים המשרתים בצה"ל לעיתים קרובות נקלעים למצב של חוסר תמיכה וחוסר יכולת לספק את צרכיהם הבסיסיים מצד ההורים וזאת עקב הפרידה.

המדינה הכירה כבר בחוקי גמלאות שונים, כי זכות לגימלה של ילד שהתייתם מאב או מאם אינה פוקעת באופן אוטומטי בהגיעו לגיל 18, והיא נמשכת לגבי משרתים בצה"ל או בשירות לאומי עד גיל 21.

מהטעמים הנ"ל, מוצע איפה לקבוע בחוק העיקרי חובה על ההורים לשאת במזונות ילדיהם עד גיל 22, כל עוד הילדים טרם סיימו את שירות החובה/שירות לאומי לפי חוק שירות ביטחון.

הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון (פ/10) ועל ידי חברת הכנסת סופה לנדבר ואחרים (פ/388).

 

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

כ"ט באדר התשס"ז – 19.3.07

 

הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון – מועד איזון), התשס"ז-2007

תיקון סעיף 2 1. בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 2(ד) במקום המילים "בפסק דין גירושין" יבוא "בפסק דין להתרת נישואין".

 

תיקון סעיף 5 2. בסעיף 5(א) לחוק העיקרי, במקום "פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג" יבוא "פקיעת הנישואין עקב התרת הנישואין או מותו של בן הזוג".

 

הוספת סעיף 5א 3. אחרי סעיף 5 לחוק העיקרי יבוא:

"הקדמת איזון המשאבים 5א. (א) הוראות סעיף 5 יחולו גם במקרים אלה:

(1) נפתח הליך להתרת נישואין, הליך לפירוק שיתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 או הליך לפי חוק זה לרבות תביעה לאיזון משאבים וחלפו 9 חודשים מיום פתיחת ההליך;

(2) בני הזוג חיים בנפרד תקופה רצופה של 9 חודשים.

(ב) ניתן צו הרחקה לתקופה העולה על שישה חודשים כנגד בן הזוג של המבקש לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א- 1991 , החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב- 2001 , או צו הרחקה להבטחת מדור שקט, בדיון שנקבע במעמד שני הצדדים, רשאי בית המשפט או בית הדין, מנימוקים שיירשמו, להחיל את הוראות סעיף 5 גם בחלוף תקופה קצרה מהאמור בסעיף קטן (א);

(ג) בית המשפט רשאי להתנות את מימוש פסק הדין לאיזון משאבים בתנאים הבאים:

(1) שהמבקש יפתח הליך להתרת הנישואין לא יאוחר משלושים יום לאחר מתן פסק הדין.

(2) מתנהל ההליך בבית דין – שהמבקש נתן או קיבל את הגט, או לחילופין היה נכון לקבל או לתת את הגט והדבר נמנע מחמת הצד שכנגד או מחמת שבית הדין מצא כי אין מקום ליתן פסק דין לגירושין."

 

תיקון סעיף 8 4. בסעיף 8 לחוק העיקרי, ברישא, במקום המילים "פסק דין גירושין" יבוא "פסק דין להתרת הנישואין".

 

הוספת סעיף 12א 5. בחוק העיקרי, אחרי הכותרת "פרק רביעי: הוראות שונות" יבוא:

"הגדרה 12א. בחוק זה, "התרת נישואין" – לרבות גירושין, ביטול נישואין, הכרזה שהנישואין בטלים מעיקרם או פירוד לפי דין דתי שאינו מאפשר גירושין."

דברי הסבר

חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, במתכונתו הנוכחית, מתנה את הסדר איזון המשאבים בפקיעת הנישואין בדרך של גירושין או עם מותו של אחד מבני הזוג. תנאי זה הופך את החוק הקיים לאות מתה, ובתי המשפט בדרך כלל אינם מפעילים את הסדר איזון המשאבים, מאחר ובני זוג מגיעים להסכמה בדבר חלוקת הרכוש (כמו גם בדבר יתר העניינים הנלווים לגירושין) לפני ביצוע הגט. הסכמים אלה מבטאים כביכול את רצונם החופשי של בני הזוג, אך למעשה משקפים הם את יחסי הכוח ביניהם, ומהווים כר נרחב להפעלת לחץ של הצד החזק מבחינה כלכלית כלפי הצד החלש מבחינה כלכלית. החוק הקיים מחשק עוד יותר את הצד החזק, בכך שהוא מאפשר לו לעכב את סעד חלוקת הרכוש מכוח החוק באמצעות עיכוב הגט. בדרך כלל הצד החזק כלכלית הוא האיש, שבידיו אף נתונה השליטה על הגט מכוח המשפט העברי. מכאן, שמנגנון איזון המשאבים בחוק הקיים מעניק לצד החזק כלכלית שהוא בדרך כלל האיש תמריץ נוסף לעכב את הגט, וכוח נוסף לסחוט ויתורים רכושיים מצד הצד החלש כלכלית שהוא בדרך כלל האשה כתנאי למתן הגט. בכך יוצר החוק עוול כלפי הנשים ומחלישן עוד יותר.

 

 

מנגנון זה חל על זוגות שנישאו לאחר ינואר 1974. על זוגות שנישאו קודם לכן חלה הלכת השיתוף, היוצרת שיתוף קנייני (או למצער "מעין קנייני") בנכסים, ולפיכך חלוקת הרכוש מכוחה ניתנת למימוש בכל רגע נתון, ללא כל קשר לגירושין. מכאן, שנשים שהסדר איזון המשאבים שבחוק הקיים חל עליהן מופלות לרעה ביחס לנשים שהלכת השיתוף חלה עליהן. על האופן שבו מלכד החוק את הנשים, על היותו אות מתה, ועל ניסיון שיפוטי (שלא צלח) להתגבר על כך, ראו בע"א 1915/91 יעקובי נ. יעקובי, פ"ד מט(3) 529, במיוחד בפסק-דינו של הנשיא (דאז) שמגר.

לנוכח מצב קשה זה, מוצע לאפשר לבתי-המשפט להקדים את הסדר איזון המשאבים ולהורות על חלוקת רכוש בדרך של איזון משאבים גם בין בני-זוג שמתקיים בהם אחד מהתנאים המפורטים בסעיף 5א להצעת החוק. בכל אחד ממצבים אלה יש כדי להעיד על כך שהנישואין אינם ניתנים עוד לשיקום, כלשונה של השופטת שטרסבג-כהן בעניין יעקובי הנ"ל. במצב כזה, אין כל הצדקה לעכב את חלוקת הרכוש, ולמנוע מן הצד שאין הרכוש המשותף רשום על שמו את האפשרות לפתוח בחיים נפרדים מתוך עצמאות כלכלית.

בנוסף להצעה המאפשרת להקדים את מועד האיזון, מוצע לדרוש מן הצד התובע את פירוק השיתוף להצהיר על נכונותו לשתף פעולה לסיום הנישואין. החוק במתכונתו הנוכחית מעניק כאמור תמריץ לעיכוב הגט. מוצע להפוך את היוצרות, ולנצל את סעד איזון המשאבים לקידום מתן הגט. בכך גם יימנע מצב שבו בני זוג שהתנתקו זה מזה מבחינה כלכלית לא יטרחו להסדיר את נושא הגט, ולמעשה יוסיפו להיות קשורים זה לזה בקשר של קידושין כדמו"י. מצב זה הינו בעייתי הן מבחינה חברתית והן מבחינה דתית של חומרת איסור "אשת איש".

הצעת חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת מיכאל מלכיאור (פ/104/17), חבר הכנסת זבולון אורלב (פ/276/17), חברת הכנסת זהבה גלאון (פ/232/17) וחבר הכנסת מנחם בן ששון (פ/1352/17).
הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חבר הכנסת חמי דורון וקבוצת חברי כנסת (פ/925), חברת הכנסת גילה פינקלשטיין (פ/1831), חברת הכנסת נעמי בלומנטל (פ/1949), חבר הכנסת מיכאל מלכיאור (פ/1295), חברת הכנסת גילה גמליאל (פ/3245) וחברי הכנסת רן כהן ואראלה גולן (פ/3965).
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת החמש-עשרה על ידי חבר הכנסת אליעזר זנדברג וקבוצת חברי הכנסת (פ/3453).

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

י"א בטבת התשס"ז – 1.1.07